לפתוח את החלון בבוקר, לראות הכל בלבן ובנשימה אחת להגיד WOW - איזה כייף ... מעיל הפרווה המחמם במיוחד שסבתא קנתה לי, המזחלות והמשחקים בשלג עם ילדי השכונה, לבנות בובה ענקית משלג עם אבא ...
מהחלון תלויים להם נטיפי קרח קטנים, שהמגע של טיפות המים
והקור המקפיא יצרו בין רגע- לשבור אותם ולשמוע את הצליל שכרגע
מנגן בראשי.
מהחלון תלויים להם נטיפי קרח קטנים, שהמגע של טיפות המים
והקור המקפיא יצרו בין רגע- לשבור אותם ולשמוע את הצליל שכרגע
מנגן בראשי.
בדיוק עכשיו התעוררתי מהחלום אל המציאות. פתחתי את החלון- הכל אפור וקר, אבל לא לבן. לא אותו מזג האוויר האירופאי שגדלתי והתרגלתי אליו
עד גיל 10.
עד גיל 10.
שומעת תחזית ולדעת שכמה קילומטרים ספורים מכאן יורד שלג שכל כך התגעגעתי לריח ולמגע שלו. בא לי לראות מקרוב, לגעת ולחזור לכמה שעות לילדות שלי, אבל בסופו של דבר התעוררתי לעוד יום עבודה. רציתי לקחת יום חופש ולנסוע צפונה עם חברים, אבל הודיעו שאתר החרמון סגור בגלל סופה.
אז החלטתי לפחות להתלבש בהשראת השלג J
 |
| מעיל מחנות וינטג' בשוק הפשפשים - "אליסה בארץ הפלאות" |
"למרבה הצער כל מה שאני יכול לזכור הוא העבר" (אורסון סקוט קארד, מתוך הספר "מפות במראה")
מאחלת לכולנו שבוע חמים פנימה, עם זיכרונות מתוקים של ילדות
כבר תקופה שיש לי חשק למעיל שמנת, לא פרקטי אבל כלכך יפה...הולם לך!
השבמחקשלג, אהבתי כשהייתי ילדה, היום כשאני חושבת על הליכלוך והבלגן שיש אח"כ ברחובות...